פסק-דין בתיק רע"א 10737-09-12

1.       זוהי בקשת רשות ערעור ועיכוב הליכים שהוגשה בעקבות החלטת נשיא בתי משפט השלום במחוז הצפון, כבוד השופט אזולאי, במסגרתה  הורה על העברת תביעתו של המבקש (ת"א 51160-01-11) מבית משפט השלום בקריית שמונה לבית משפט השלום בצפת.

2.       פתח דבר אעיר, כי שגה המבקש (להלן - המערער) בהליך בו בחר להשיג על החלטתו של הנשיא, שהרי לא סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד 1984 (להלן - החוק) הוא הסעיף המתאים להליך זה, כי אם סעיף 49(ב)(3) לחוק הקובע כי : "על החלטה כאמור בפסקה (2) ניתן לערער לפני נשיא בית משפט מחוזי". מכל מקום ראיתי להתייחס לבקשה כאל ערעור.

3.       בגדר רקע אטעים, כי ראשיתו של תיק זה בהגשת תביעה לבית משפט השלום בקריית שמונה ביום 27.1.2011. ביום 6.8.2012, החליט כב' הנשיא אזולאי על העברת התיק כמתואר לעיל, בנמקו כי הדבר מתחייב משיקולים כלל מערכתיים, וזאת לאחר שבדק את העומסים בבתי המשפט השונים במחוז, בשים לב לצורך בזירוז הטיפול בתיקים לטובת המתדיינים.

4.       ביום 4.9.2012 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר. הנשיא אזולאי לא מצא לשנות מהחלטתו ואף חזר והסביר מהם השיקולים שהנחוהו להחליט כפי שהחליט. בהחלטתו ציין הנשיא, כי עיון בתיק מלמד שנתקיימה בו ישיבת קדם משפט אחת (בפני כב' השופט נדל), במסגרתה ביקשו הצדדים לנסות ולהגיע לפתרון מחוץ לכותלי בית המשפט והתיק נקבע לתזכורת פנימית. משכך, סבר כי לא ניתן לומר שנתקבלו בתיק החלטות מהותיות, המונעות את העברתו ודחה את הבקשה. מכאן ערעור זה.

5.       טענתו המרכזית של המערער היא, כי נשיא בתי משפט השלום אינו מוסמך להעביר תיק בין בתי המשפט במחוז, לאחר שכבר החל בהם הדיון, כאשר משמעותה של התיבה "טרם החל הדיון בו" הוגדרה באופן ברור ומפורש בהוראת סעיף 49(ד) לחוק, ולפיה, "'התחלת הדיון' - לרבות קדם משפט".  אציין, כי המשיבה 1, הצטרפה מצידה לעמדת המערער וסיכומיו, ואילו המשיבה 2, הותירה את ההכרעה בערעור לשיקול דעתו של בית המשפט.

6.       כידוע, ביום 4.1.2012, תוקן סעיף 49 לחוק במסגרת תיקון 68 לחוק בתי המשפט. עיקרו של התיקון, רצונו של המחוקק  "לאזן בין שיקולי יעילות של בתי המשפט ובין נוחותם של הבאים בשעריהם. על פי לשונם של הסעיפים ברי כי המחוקק הסמיך את נשיא בית משפט השלום (סעיף 49(א)) להעביר את ההליכים בלא שקבע לגבי גוף ההחלטה מגבלות שמעבר - כמובן - לשכל הישר ולסבירות. נוסיף, כי לטעמנו השיקולים לעניין עיון מחדש שבסעיף 49(ב)(ב) מסמנים גם - באופן כללי, שלא לתיק ספציפי - "שיקולי בסיס" של נשיא בית משפט השלום בהחלטת ההעברה, קרי, נושאי מרחק ונגישות במיוחד. אך מכל מקום הסמכות מסורה לו, ועליו להפעיל שיקול דעת. ברור מכל מקום, כי נוכח ההתיחסות לסוג מסוים של הליכים, הפעלת הסמכויות אינה מותנית בבירור מראש של נתונים קונקרטיים של כל תיק ותיק, ויכול שההחלטה תתייחס גם לתיקים שטרם נפתחו; קרי, הדברים חלים גם במבט צופה עתיד ולא רק צופה פני עבר, והכל על פי שיקול דעת כאמור" (רעא 7549/11 מדינת ישראל נ' אומיימה חאמד (23.2.2012), מפי כב' השופט רובינשטיין).

7.       נמצא, כי לנשיא בית משפט השלום עומדת הסמכות להורות על העברתם של תיקים מסוג מסוים מבית משפט אחד לבית משפט אחר באותו מחוז השיפוט, ואפילו להורות על העברתם של אלה אשר טרם נפתחו. עם זאת, עולה השאלה, כלום ניתן היה להורות כן שעה שהתקיים קדם משפט בתיק?

8.       עיון בהחלטתו של הנשיא מיום 6.9.2012 מראה כי טענת המערער בדבר משמעות הדיבר "קדם משפט" בסעיף 49(ד) לחוק ונפקותו, לא נבחנה על ידו, וממילא גם לא הוכרעה.

9.       בנסיבות אלה רואה אני מקום להחזיר הדיון לבית משפט קמא, על מנת שיקיים דיון משלים במעמד הצדדים ויתן החלטה בשניים אלה: ראשית, מה משמעותו של הדיבר "קדם משפט" בסעיף 49(ד) לחוק; ושנית, האם בנסיבותיו של תיק זה התקיים קדם משפט אם לאו.

10.   לסיכום, החלטתו של בית משפט קמא מיום 6.9.2012 מבוטלת, והתיק יחזור אליו לדיון ומתן החלטה כאמור בסעיף 9 לעיל.

11.   אין צו להוצאות. 

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ג, 11 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: